מאמרים
פירוק שיתוף בזכויות במקרקעין על סמך תוכנית חלוקה שאושרה אך טרם בוצעה
התביעה עסקה בבקשה לפירוק שיתוף בזכויות להירשם כבעלים של מגרש מסוים לפי תוכנית שהיא תכנית איחוד וחלוקה ללא הסכמת הבעלים בחוף ימה של תל אביב.
קודם לתוכנית החלוקה, היו בעלי החלקה רשומים כדיירים בבית משותף, שלמעשה הורכב ממספר מבנים ישנים בני קומה עד 3 קומות.
במסגרת התוכנית שאושרה חלקות המקור אוחדו למגרש אחד, המבנים הקיימים יועדו להריסה ובמקומם עתיד לקום על המגרש מגדל בן 19 קומות, הכולל מגורים, מלונאות, מסחר ומוסדות ציבור. הבעלים היו אמורים להירשם מחדש לפי טבלת הקצאה ואיזון.
התובעת תבעה פירוק שיתוף בהתאם לתוכנית, כאשר הנתבעים טענו שמאחר שהמבנים היו רשומים יחד כבית משותף ומאחר שהזכויות לפי התוכנית טרם נרשמו בטאבו, לא ניתן לפרק את השיתוף בהם.
נשאלה השאלה (ששבה ועולה במקרים שונים) מה מעמדה של תוכנית איחוד וחלוקה בפן הקנייני של בעלי חלקות המקור.
נקבע:
1. תוכנית שמאושרת ומכוחה מאושרת תכנית איחוד וחלוקה - התוכנית יוצרת זכויות קנייניות חדשות, אשר גוברות על הרישום הקיים, ואין צורך להמתין לרישום בפועל כדי לממש את הזכויות לפי התוכנית.
2. אין מניעה לפירוק שיתוף גם כאשר חלק מהמקרקעין היו רשומים כבית משותף.
ניתן צו לפירוק שיתוף במגרש, ונקבע כי המכירה תיערך בהתמחרות חיצונית-פומבית (ולא פנימית כפי שרצתה התובעת).
זאת משום שהעיקרון השולט בכיפה הוא שיש לסחר את הזכויות במקרקעין ולהתחשב באינטרס הציבורי בפיתוח המקרקעין, ומכוחו יש לפרק את השיתוף בדרך שתביא למיקסום הזכויות לבעליהן בדרך הקצרה והמהירה ביותר עבורם.
יש להקל על פירוק השיתוף במטרה לעודד שימוש יעיל יותר בנכס. אך החירות להשתחרר מן השיתוף אינה מקנה בהכרח לשותף-המפרק את היכולת להכריע כיצד יפורק השיתוף.
נקבע כי יתקיים הליך מעין מכרזי לבחירת כונס הנכסים ונדחתה הבקשה למינוי בא כוח התובעת ככונס נכסים בשל חשש לניגוד עניינים.
המסקנה:
בית המשפט העדיף את האינטרס הציבורי בפיתוח המקרקעין ויישום התוכנית המאושרת על פני שימור מצב השיתוף הקיים.
העובדה שהמבנים מיועדים להריסה והזכויות הקנייניות החדשות שנוצרו במסגרת תכנית האיחוד והחלוקה, הובילו למסקנה כי אין מניעה לפירוק השיתוף חרף קיומו של בית משותף בחלקת המקור, כבר על סמך תוכנית האיחוד והחלוקה שאושרה.
(ת.א. (שלום ת"א) 40057-12-22 הירקון זרובבל בע"מ נ' עזבון המנוח קפילוטו ברוך ואח')
האם שטר חוב הנושא חתימה אלקטרונית ניתן לביצוע בלשכות ההוצאה לפועל?
מעשה שהיה כך היה - חברה ביקשה לפתוח תיק הוצאה לפועל לביצוע שטר חוב שנחתם באופן דיגיטלי.
מזכירות ההוצאה לפועל סירבה לבקשה בטענה שניתן לפתוח תיקי הוצאה לפועל רק בהגשת שטר החוב המקורי ללשכת ההוצאה לפועל. החברה ערערה על החלטת המזכירות לרשמת ההוצאה לפועל, ואף היא דחתה את הבקשה.
החברה הנושה לא אמרה נואש, וערערה לבית משפט השלום בפתח תקווה.
הפעם קיבל בית המשפט את הערעור וקבע, שניתן להכיר בחתימה אלקטרונית על שטר חוב, בהתקיים התנאים הבאים:
1. החתימה עולה כדי "אקט אישי מובהק" - קרי: גמירות דעת מיוחדת המעידה על התחייבות לנטילת חבות שטרית;
2. מדובר בשטר שאינו סחיר או שלא נסחר בפועל;
3. השטר מבוקש לביצוע בהוצל"פ בין צדדים קרובים;
4. החתימה נעשתה באמצעות טכנולוגיה המאפשרת זיהוי חד-ערכי.
בית המשפט ביסס את החלטתו על רצון המחוקק להתאים את החקיקה לעידן הדיגיטלי, קיומן של טכנולוגיות המאפשרות יצירת קובץ חד-ערכי בלתי ניתן לשינוי, הפרקטיקה הנוהגת של שימוש בחתימות אלקטרוניות והצורך ביצירת ודאות משפטית וקידום תחרות במערכת הפיננסית.
בית המשפט הורה לרשות לאפשר ביצוע שטרי חוב חתומים אלקטרונית בהליך המיועד לביצוע שטרות ולתקן את נהליה בתוך 90 ימים.
המדינה אף חויבה בהוצאות בסך 13,000 ₪ בתוספת מע"מ.
(רער"צ 41866-12-23 ביזי פיננסים בע"מ נ' הוצאה לפועל)
נעיר, כי פסק הדין מהווה צעד ראשוני בהתאמת דיני השטרות למאה ה-21, תוך שמירה על העקרונות הבסיסיים של דיני השטרות. ההחלטה מוגבלת לשטרי חוב לא סחירים בלבד, כאשר סוגיית השיקים והשטרות הסחירים טעונה הסדרה נוספת.
